ת"ק 63291-10-13 חצור נ' ששון ואח'

1. עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 21.08.13.

2. לטענת התובעת, נסעה ברח' וינגייט בקרית אונו. כאשר הגיעה אל הצומת, ביקשה לפנות ימינה, נעצרה עצירה מלאה בתמרור עצור, והחלה לאט ובזהירות בביצוע הפניה ימינה. או אז, הגיח במהירות רכב הנתבעים במהירות משמאל, ופגע ברכב התובעת בעצמה רבה, באזור הגלגל השמאלי האחורי, עד כדי שהרכב נהדף בתנועה סיבובית, עד שנעצר ע"י עמוד תאורה בצידו השני של הצומת. כתוצאה מן התאונה, נגרמו לרכב התובעת הנזקים המפורטים בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה. התובעת עתרה, כי הנתבעים יחויבו לפצותה בגין הנזקים לרכבה, ירידת ערך הרכב עפ"י חוות הדעת ושכ"ט שמאי. כן, עתרה לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בסך 3000 ₪ בגין עוגמת נפש.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה, במסגרתו טענו כי התובעת נכנסה אל הצומת, במהירות, מבלי להישמע לתמרור "עצור", בעוד שהנתבע 1 - לו הייתה זכות קדימה - נסע בנתיבו. הנתבע 1 ניסה למנוע את התאונה, בלם והסיט את רכבו, אך לא עלה בידיו לעשות כן.

4. במסגרת הדיון שנערך בפני העידו התובעת ובעלה, הנתבעת 1 ושני עדים מטעמו.

5. התובעת חזרה בפני על גרסתה והוסיפה, כי החלה בביצוע פניה ימינה באיטיות ובזהירות. לטענתה, קודם שהחלה בביצוע הפניה, עצרה בתמרור עצור ואז "גלשה" מעט ובאיטיות אל הצומת על מנת לשפר את שדה הראיה שלה. באותה העת לא היה כל רכב בצומת ורכבו של הנתבע 1 לא נראה כלל באופק. התובעת מסרה, כי בחלוף מספר שניות חשה חבטה אדירה בחלקו השמאלי האחורי של הרכב, וכתוצאה מכך, רכבה נהדף בחוזקה ותוך תנועה סיבובית אל עבר צידו השני של הצומת עד אשר נעצר ע"י עמוד תאורה. לטענת התובעת, כתוצאה מן החבטה של הרכב בעמוד התאורה, נשברו המנורות שבקצהו ונחתו אל הקרקע.

עוד מסרה התובעת, כי הנתבע 1 והנוסע שהיה עימו ברכב נהגו כלפיה באלימות ובבריונות, וכי הנתבע 1 סירב להציג בפני רישיונותיו ולמסור לה פרטיו.

התובעת הציגה בפני תמונות הרחוב ותמונות כלי הרכב שצולמו בסמוך לאחר התאונה.

6. בעלה של התובעת, יחיאל, העיד גם כן בפני, ומסר כי הגיע אל זירת התאונה לאחר שאשתו הזעיקה אותו למקום. התובע מסר, כי פנה אל הנתבע 1 וביקש לקבל פרטיו אך הלה סירב בתוקף, וכי הנוסע שהיה עמו ברכב איים עליו ונהג כלפיו בגסות רוח. יחיאל טען, כי על מנת שרכבה של התובעת ייהדף אל עבר צידו השני של הצומת, מרחק 12 מטרים מן הפניה שביקשה התובעת לבצע, צריך היה שרכבו של הנתבע 1 ייסע במהירות גבוהה של 70-80 קמ"ש. עוד טען, כי חומרת נזקי הרכב והפגיעות הגופניות שחוותה התובעת, מעידים גם הם על מהירות נסיעתו של הנתבע 1.

7. הנתבע 1 מצדו, העיד כי נהג את רכבו במהירות 30 קמ"ש, ואילו רכבה של התובעת נכנס במהירות אל הצומת, מתוך מטרה להמשיך בה ישר ותוך התעלמות מתמרור "עצור". לטענת הנתבע 1 ניסה למנוע את התאונה והסיט את רכבו אך ללא הצלחה. הנתבע 1 הכחיש, כי נהג באלימות כלפי התובעת ובעלה, וכן טען כי התובעת היא זו אשר סירבה לתת פרטיה. הנתבע 1 טען, כי נתן פרטיו לשוטרת שהגיעה אל המקום.

8. נוסעו של הנתבע 1, העיד גם כן בפני, אך טען כי לא ראה כלל את רכבה של התובעת. על כן, לא מצאתי ליתן כל משקל לעדותו בדבר נסיבות התאונה (לפיה התובעת ביקשה לנסוע ישר, נהגה במהירות ולא עצרה בתמרור "עצור"). כאשר נשאל ע"י בעלה של התובעת, האם איים עליו, השיב "אני לא זוכר". גם העד הנוסף מטעם הנתבע 1 מסר, כי הגיע למקום לאחר התאונה ולא נכח כלל בעת התרחשותה. על כן, גם לעדותו של עד זה לא ייחסתי כל משקל.